a large part of what my high altitude balloon mission computer does, is knowing where it is located. this is done of course by a GPS. I choose he ublox max-m8q as I had good experience using it on the habduino.
one of the weak points of the raspberry pi, is that it only got one serial port. since the radio control already occupied it, i was lucky enough to find the M8Qhad an I2C bus as well. if you’re familiar with the I2C protocol, you should know there’s nothing more simple that connecting power, clock and data lines. right ?
I’ve got the PCBs and started assembling the components. had a few setbacks: I lost my GPS antenna, and damaged the camera during tests. so I’ve purchased the missing part and so far thing are looking good.
I’ve got my amateur radio license when I was in high school. even though I fully understand the science behind it, being able to hear those week sounds that originate from a far away place, might be even a different continent, walks magic on me. but for way to many years I wasn’t really active with this hobby.
One of the main reasons is the space needed to set up an HF antenna. for most of my adult life I’ve been living in apartment buildings. a simple dipole would require hanging 10 meters of wire would mean getting permission to access to the roof and a running a long coax. putting a beam antenna was really out of the question. so I started looking for some small antenna and found out about magnetic loops. these antenna are about 1 meter in diameter and would fit nicely in my balcony. the disadvantages are the narrow bandwidth that requires you to re-tune every frequency change, and the air-gap tuning capacitor which limits the amount of power you can use. Continue reading first QSO in 22 Years→
על אף שנורה נדלקת היא סימן ידוע שלהמצאה או רעיון חדש, ישנן גרסאות שונות לגבי השאלה מי היה הראשון שהמציא את הנורה. אך היה זה תומס אדיסון ששיכלל והביא את הרעיון לכדי מוצר שנימצא בכל בית ועל כן נזקפת ההמצאה על שמו (וגם גודל התבריג בבסיס הנורה)
עקרון הפעולה הוא פשוט: מעבירים זרם דרך חוט דק. הזרם גורם לחוט להתחמם עד לנקודה בה הוא מתלהט ומפיץ אור. בכדי למנוע מחוט להשרף מוציאים את החמצן מהנורה על ידי יצירת ווקום או מילוי הנורה בגז אציל (בדרך כלל ארגון או חנקן)
After our first two launches which were not as successful as we would have liked, we sat down and planned our next move. we wanted to make another attempt as soon as possible, and as our budget deflating, we had to make it cheep. till then, we were buying HABduinos from the UK. which worked fine, but at £83.99 a unit (not including arduino), we had to go the DIY route. what started as a bunch of wires ended up as a very nice APRS tracker dubbed “Balloon3”. we used a Chinese 3.3v Arduino mini as CPU. we had couple of uBlox neo-6m GPS modules and after some research, dropped the Radiometrix HX1 for a cheaper DORJI DRA818V. I’ve also added a relay to activate the NiChrome wire balloon release mechanism.
Version 3.1 added a temperature sensor and a test circuit for NiCh wire. Version 3.2 is an even smaller footprint (5x5cm, 2x2inch) which is cheeper to make.
total budget is $10 for the arduino, $12 for the GPS, $13 for the DORJI & $1.5 to $5 for the PCB. I’ll add $5 for the rest of the components & connectors, and you’re shy of $50.
In the meanwhile i’ve been researching on a high-end platform. I’ve set the following requirements :
עקב התחייבויות לספונסר רצינו להפריח עד סוף הקיץ, אז מהר התחלנו להתכונן ולנסות למצוא זמן שכולנו בארץ ופנויים.
כדי לחסוך בעלויות האלקטרוניקה הפעם היא מעשה ידי להתפאר וכללה מינימום חלקים כדי להמריא ולנחות. השתדלתי לבדוק אותה כמה שיכולתי והייתי די רגוע שהיא תעבוד אבל לא בטוח לחלוטין.
השבוע שמנו לב שהרוחות מאוד חלשות. מבחינתינו מדובר בדבר טוב כי אז זה אומר שהבלון לא יסחף למדינות שכנות כמו בפעם שעברה.
בשבת בבוקר התאספנו ליד הישוב להבים צפונית לבאר שבע. מפעם לפעם אנחנו נהיים יותר יעילים בהתארגנות. די מהר פרסנו הכל והתחלנו בבדיקות. שוב מנגנון השיחרור לא עבד, למרות שהתכנון שונה לגמרי ופשוט. כנראה בעיית חיווט, אבל לא היה איך לבדוק בשטח אז החלטנו לשגר בלי שיחרור יזום. התחזית במחשב הראתה שהבלון יעלה צפונה, יתפוצץ וינחת באזור השפלה.
ראינו שהמחשב עובד כשורה ומשדר נתונים והתחלנו לנפח את הבלון. רוקנו כמעט 3 קוב וקשרנו היטב. ואז שמתי לב שהמחשב הפסיק לצפצף. עוד חצי שעה מורטת עצבים והגיפיאס חזר לעבוד. הדבקנו יפה הכל ושיגרנו.
ואז התבררה בעיה קטנטנה. הוא עולה לאט מדי. המחשב אמר שהוא יעלה ב5מטר לשניה ובמציאות הוא עלה רק ב 3. לא כזה שינוי גדול אבל מספיק כדי שהוא יהיה חסוף יותר מדי זמן לרוחות שיסחפו אותו לכיוון הים, אז עקבנו בדריכות והתפללנו חזק.
איפה שהוא באזור ירושלים התקבלה הודעה שהגיפיאס לא מדווח נתונים והשידור השתתק.
בלית ברירה פנינו צפונה והלכנו לאכול צהרים.
עברה חצי שעה, שלושת רבעי שעה. ותוך כדי שאנחנו שותים את הקפה ומחשבים איך לחלק את החשבון ביננו, המקלט שלקחתי איתי בכיס פתאום התחיל לרשרש.
קפצנו על המפות וראינו את הבלון צונח לתוך הים, מזרחית לאשדוד.
תיקון קטן מסוף השבוע: נמאס לנו מהכח הלא פרופורציונאלי שצריך להפעיל על השלט כדי להדליק ולכבות את הטלויזיה. נכון אפשר להחליף בפחות מ50 ש״ח אבל מה הכיף בזה ?
דבר ראשון מפרקים את השלט. יש בורג קטן שמתחבא מאחורי הסוללות ואחר כך ברגישות ובנחישות מפרקים בעזרת מברג את שני חלקי הפלסטיק לאורך החריץ.
שני החצאים יראו כך
דבר ראשון ניסיתי לנקות את המגעים בשני הצדדים עם חומר לניקוי מעגלים אבל זה לא עזר. ולכן לא היה מנוס מאמצעים קשים יותר. גזרתי חתיכה קטנה של נייר אלומיניום (כזה כמו של האוכל) והדבקתי עם טיפה דבק לחלק הגומי של הכפתור
קונים קופסא של קרם ידים ניוואה ומצלמת רשת סינית פשוטה. נותנים את הקרם לאשה, אני מקבל את הקופסא. קודחים שני חורים: אחד לכבל הusb והשני לעינית. דרך הראשון משחילים כבל הכי ארוך שיש (אחרי שגוזרים לו את הראש המיותר) ועל השני שמים חתיכת פלסטיק שקוף (עטיפה של דיסק שלא אוהבים). מדביקים עם ה-מ-ו-ן סיליקון ושמים להתייבש למשך יום.
עכשיו שמים במים ובודקים שאין נזילות. אם הכל יבש, אפשר להמשיך. מפרקים את הקופסא של המצלמת רשת ולוקחים את האלקרוניקה. אם יש לד כחול אפשר לנתק אותו. מדביקים היטב בעזרת דבק חם את המצלמה בתוך קופסאת קרם הידים, אפשר ומומלץ לחבר את המצלמה למחשב ולוודא שהמיקום מתאים מול החלונית השקופה. חותכים את הכבל המקורי ומלחימים את הכבל שהעברנו דרך הסיליקון.
כל מה שנישאר זה להוסיף קצת משקל כדי שהקופסא לא תצוף (אני הכנסתי 6 מטבעות של חצי שקל) ללפף טפלון נגד עין הרע על ההברגה של המכסה. ולמקם יפה בתוך האקווריום.
לי יש מחשב שממילא שולט על האקווריום, אז התחברתי אליו והתקנתי את תוכנת motion כשרת רשת.
ועכשיו אני יכול לסוע לטייל בעולם ולבדוק מה שלום הדגים שלי מכל מקום באמצעות הטלפון.
כשהייתי בן כמה חודשים, נסעתי יחד עם הורי לגור בארצות הברית לכמה חודשים. אבי, שהיה מהנדס צעיר התחבב על יהודי אמריקאי אמיד בשם מר ג׳וזף גרבר. הנ״ל ביקש שאבי יבוא וילמד את מה שעושה החברה שלו, בכדי להביא את הטכנולוגיה לארץ (ובאותה הזדמנות לימד אותו איך מנהלים חברת הייטק). כעבור כמה שנים, כשעזבנו את באר שבע וחזרנו לגור במרכז הארץ, אבי עבד בחברה שעיסוקה היה פלוטרים : מכשירים שיודעים לצייר. במשך הרבה שנים קישטו את משרדו ציורים שונים של גרפיקת מחשב והוא השתמש רק בעטים מתוצרת ״פנטל״ ששימשו את הפלוטרים בעבודתם.
כאשר הפכתי למהנדס אלקטרוניקה בעצמי, התוודעתי לתרומתו של מר גרבר לתעשיה. ה״גרברים״ כפי שהם מכונים בחיבה הם התקן דה-פאקטו של יצור מעגלים מודפסים עד ימנו אלה. אגב, גם עולם האופנה חייב לו רבות שכן מכונות חיתוך הבדים מבוססות על המצאה נוספת שלו (אחת מכ-650 פטנטים שהוציא).
חיבתי ליצירת מעגלים כבר פורסמה ברבים. אבל המון זמן לא התעסקתי עם זה. אחת הבעיות היתה העברה של השרטוט אל לוח הנחושת. בזמנו השתמשתי בהדפסת לייזר על שקף וגיהוצו למעגל. אבל זה תמיד לקח המון נסיונות. לאחרונה ראיתי מספר מאמרים שגרמו לי לחזור לנושא ולרעיון של לצייר את המעגל ישירות על הלוח עם טוש בילתי מחיק.
זה העלה בי את המחשבה לשלב תחביב נוסף שלי, מדפסות תלת מימד. הרעיון הוא פשוט: לחבר עט לראש המדפסת ולהשתמש בה כפלוטר. עט שהמחשב יכול להזיז על הדף בכל הכיוונים כולל למעלה-למטה.
כמובן שאת הכל כבר עשו לפני. ישנם אנשים שהשתמשו במדפסת כדי לצייר בחומרים שונים ומסוגי מדיה שונים. אבל איך לצייר קבצי גרבר לא מצאתי (לא בצורה נוחה לפחות). אז לא התעצלתי, הדפסתי מתאם כדי לחבר את הטוש למדפסת, ואז פתחתי את עורך הטקסט וכתבתי סקריפט פייטון קצר שממיר את קובץ הגרבר לgcode שהמדפסת מסוגלת להדפיס.
התוצאה עדיין מאוד ראשונית, ולא מאפשרת ליצור כרגע מעגל מודפס עובד. אבל מבחינתי, הרגשתי צביטה בלב.
התוכנית הפעם התחלקה לשניים. שיגור ראשון קצר לטובת צוות הצילום ואז השיגור ה״אמיתי״
השיגור הראשון תוכנן כך שינתק את הבלון אחרי 7 דקות, כדי שהמטען יפול ליידנו ונוכל להכינו לשיגור נוסף.
הפעם כבר היינו יותר מאורגנים. מרגע שמצאנו מקום שנראה לנו מתאים, כל אחד התחיל לעבוד על החלק שלו ודי מהר היינו מוכנים לשיגור.
למרות שכאמור זו טיסה קצרה, לא הרכבנו את כל הציוד. ברגע האחרון שיכנעתי את מיכאל להוסיף את האנטנה כדי שאוכל לבדוק את המקלט שלי. בדיעבד היתה זו החלטה גורלית.
ניפחנו שני בלונים, כדי שהעליה תהיה מהירה ושיחררנו …
שמתי סטופר ונצמדתי למקלט. השידור היה מצויין וראיתי איך הבלון עולה מעלינו. האנשים החלו לרוץ במדבר בכיוון הרוח כדי לאסוף את הקופסא כשהיא נופלת.
אחרי 7 דקות, ראיתי שמנגנון השחרור הופעל, אבל באופן מוזר הבלון ממשיך לעלות. התחילה מקננת בי הרגשה שמשהו לא בסדר. עוברות עוד כמה דקות והבלון בשלו. אומנם לא מתרחק מאיתנו יותר מדי גאוגראפית, אבל עולה ועולה למעלה.
הבטריות לא היו מספיק טעונות? מנגנון השחרור שלנו שוב עושה בעיות? או שסתם הסתבך לו החוט? מי יודע.
בלית ברירה, החלטנו לקפוץ לחאן בארותים לארוחת צהרים קלה. מן הסתם הוא יפול תיכף ונלך לאסוף אותו.
בחאן בארותים אין קליטה סלולארית. ככה זה במדבר. אגב, יש משהו משחרר בניתוק הזה מהציוויליזציה…
לאחר הארוחה, עלה מישהו לגבעה עם הקליטה וחזר עם החדשות המדהימות ״הבלון בירדן״
מיהרתי להקים את עמדת הקליטה, ובמקביל ניסינו לשפר את הקליטה הסלולארית.
מרגע לרגע התחלפה תחושת הכשלון בתחושת הצלחה, אם כי מסוג אחר. הבלון ממשיך לעלות וממשיך להתרחק. אולי לא נראה את הצילומים מהמצלמה שבתוכו אבל אנחנו מצליחים לקלוט את השידורים שלו מ134 ק״מ מאיתנו, 23 ק״מ באוויר תוך שהוא מתקדם לו בתוך ירדן (אגב, מטוסי נוסעים טסים בחצי מהגובה הזה)
בשעה 5, התחלתי לסוע חזרה הביתה. כשעצרתי בדרך לקנות קפה בדקתי שוב מה מצבו של הבלון שלנו וגיליתי שעברנו גבול נוסף. אנחנו בערב הסעודית. תחושה של הצלחה מעורבת באבסורד הציפה אותי. מי חשב שלשם נגיע ?
השידור האחרון שנקלט היה ליד העיר אל-קוריאט בגובה 6 ק״מ. לפי מחשב הרוחות הוא כנראה המשיך עוד לפני שהוא נחת סופית. מישהו בטח ימצא אותו שם עם כתוביות בעברית. אולי יזעיק חבלן משטרתי שיפוצץ אותו, אולי יפתח ויראה את הסרט ויהנה.
