אחד מחברי פרסם את הפוסט הבא בפייסבוק:
אותי זה מאוד שישעשע.
בהתחלה כעסתי על עצמי למה אני תמיד ישר קופץ ואיך פספסתי את הכסף.
אחר כך חשבתי על עוד קצת.
Category Archives: Business/Managment
lean software development (english version)
It was a sleepless night, when I first learned of the lean manufacturing idea. just arriving back from the US, I was fighting the jet lag by watching random programs on the history channel. then came a program about the car production lines, which overall is a fascinating subject (and if you think otherwise, then there is something is terribly wrong with you)
what caught my attention was the problems that Mr. Toyota encountered when studying Henry Ford’s production plant. while Mr. Ford could sell cars “painted any color he wants as long as it’s black”, then Mr. Toyota had to make small quantities of various types and models. My production manager used to frequently complain: “every day you ask me to make a product with different color pom-poms”. manufacturing people naturally like to create production line a-la Henry Ford (who actually took many of his ideas from Eli Whitney) Continue reading lean software development (english version)
lean software development
לרעיונות של היצור הרזה נחשפתי לילה אחד בעודי נלחם בג׳טלג שלאחר טיסה וצפיה אל תוך הלילה בערוץ ההיסטוריה. ההתפתחות של קו היצור למכוניות הוא נושא מרתק מהרבה בחינות (ואם אתם לא חושבים ככה, אז משהו אצלכם לא בסדר).
מה שהקפיץ אותי ממרבצי היה תיאור הבעיות שבהן ניתקל מר טויוטה כשבא ללמוד אצל הנרי פורד. בעוד הנרי פורד היה יכול למכור מכוניות “בכל צבע כל עוד הוא שחור”, הרי שטויטה נאלץ לייצר מגוון רחב של דגמים וסוגי רכבים. או כמו שמנהל הייצור שלי היה קורא לזה “כל יום אתם מבקשים ממני לייצר מוצר עם פונפון בצבע אחר”. הנטייה הטבעית של אנשי תפעול היא לנטות לקו יצור סידרתי מבית מדרשו של פורד (שאגב לקח הרבה מהרעיונות מאיליי וויטני).
בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף
בביקור האחרון אצל סבתא, גילינו לשמחתינו שמנהל בית האבות, שנוא נפשה, עומד להתחלף. השמועה היא שהוא פוטר לאחר שנתגלה שבשנתיים האחרונות הוא לא ממש היה נוכח (סבתא כבר מזמן התלוננה על ההזנחה) ויתכן ואפילו עבד במקביל במקום אחר.
זה הזכיר לי דיון שערכתי עם אחד ממנהלי המחלקות לאחר שהחלטנו לפטר את אחד העובדים. האיש הנדון לא רק שלא עשה כלום, אלא גם היה מטייל במסדרונות ומפריע לעובדים אחרים. המנהל רצה להתחיל מיד בגיוס עובד במקומו.
אני עצרתי רגע לחשוב. אם במשך חודשים העובד לא סיים אפילו משימה אחת ממה שהוטל עליו, והחברה המשיכה לתפקד, האם יתכן שתפקיד בעצם מיותר ?
לאחר המשבר הכלכלי של 2008, הכלכלה האמריקאית סבלה משבר חמור ועובדים רבים פוטרו. אבל גם כשהכלכלה התאוששה, אחוז האבטלה נשאר כשהיה. כשחרב המשבר מונחת על צווארם, העסקים מצאו דרכים להתייעל ולתפקד גם עם כמות העובדים הפחותה.
אל אף שבדרך כלל אפשר להצדיק כמעט כל תפקיד באירגון, כשמתחילים לבדוק לעומק אפשר לגלות הרבה ביזבוז ועבודה מיותרת, וכשמדדתי יעילות בפועל, התוצאות למרבה הפליאה היו באזור ה 40%-50%.
החוכמה היא לא לפטר עובדים ולהעמיס את העובדים שנשארו בכל אותן משימות, אלא לבצע התייעלות ולמנוע תהליכים שאינם תורמים ערך. זה לוקח מאמץ, אבל ניתן להגיע גם לאזור ה80%-90%, וזאת מבלי לשחוק את העובדים (ולהפך, אנשים אוהבים כשמסירים מעליהם עבודה מיותרת ונותנים להן להיות יעילים)
למרות כל זאת, בית האבות של סבתא הולך לקבל מנהל חדש. נקווה שהוא יהיה מוצלח וסבתא תחבב אותו יותר.
הייטק במטבח
על פניו אין יותר שונה מענף ההיטק וענף המסעדנות. בעוד אחד מנסה ליצור תגליות חדשות שישנו את העולם, השני עוסק בצורך אנושי בסיסי וקבוע לאכול.
התוכנית ״מהפכה במטבח״ מציגה תמונה מעניינת בקווי הדימיון בינהן, והצפיה בה מעניינת מהבחינה הניהולית לא פחות מהצד הקולינארי.
הפורמט המיובא פשוט ומוכר: אל עסק שנימצא כפסע מפשיטת רגל מגיע שף מנוסה שנוזף בבעלים, מלמד את הטבחים לבשל ומתקן בהינף יד את בעיות השירות. במקור האנגלי היה זה השף גורדון רמזי שקנה את עולמינו עם התקפי הזעם שלו, בגרסא המקומית מככב השף אסף גרנית.
כשבוחנים את הנתונים מתחיל הדימיון לתעשיית ההיטק לצוץ. אנשים בלי מושג במסעדנות מצליחים לגייס מספיק כסף כדי לפתוח מקום כי זה נראה להם מגניב, מהר מאוד הכסף אוזל והמקום נסגר תוך שנה-שנתיים. נשמע לכם מוכר ? אחוז ההצלחה גם מזכיר מאוד את אחוזי ההצלחה בהייטק מה שהופך את שתי התעשיות לבעלות סיכון גבוה.
הם לא מבינים
אחד המקרים התדירים שפוגשים כמנהל הוא כששני מנהלי מחלקות לא מסכימים בינהם.
לא שתמיד אמורים להגיע להבנה, ובסופו של דבר תפקידו של המנכ״ל הוא לקבל את ההחלטות שאף אחד אחר לא יכול או רוצה לקבל. אבל יש בעיה עקרונית ומתסכלת מתחת לדברים. אנסה לתאר מקרה דימיוני אך מייצג.
ראשון נכנס בהיסטריה מנהל התיפעול: ״מה הם חושבים לעצמם? שאני יכול להכין מהיום למחר מוצר לא סטנדרטי? אני לא יכול להחזיק מלאי של הכל. עכשיו אני צריך לטרטר את הספקים שלנו בהיסטריה, להכין תעוד… וכו וכו וכו״
ישר אחרי זה היה נכנס איש המכירות כולו אדום מכעס: ״אני עובד כבר חודשים על העסקה הזו. זה לקוח גדול וחשוב ומה שהוא מבקש זה חשוב. מאיפה הם חושבים מגיע הכסף אם לא נמכור כמה שרק אפשר?״
כמובן ששניהם צודקים. Continue reading הם לא מבינים
lean startup על קצה המזלג
אולי שמעתם על lean startup. אם לא, תוכלו למצוא הרבה חומר ברשת ויש הרבה מאוד ספרים מומלצים.
אבל אנסה לתת את התקציר של התקציר: עובדה ידועה היא שפחות מ10% מהסטארטאפים בעולם מצליחים להגיע לבשלות מסחרית. lean-startup הינה מטודולוגיה שמציעה ניתוח שיטתי של החסמים וזיהוי הבעיות עוד בטרם הן קורות ועל ידי כך מגדילה את סיכויי ההצלחה של הפרויקט הבא שלך.
אחד העקרונות המרכזיים במתודולוגיה, הוא להניח הנחות עבודה מרכזיות לפרויקט ולמצוא דרך לבדוק אותם ולאמת את הנחה. בז׳רגון של התחום קוראים לזה היפוטזה (שזו מילה יוונית ל״ניחוש״). רוב הוגי הדעות יסבירו שזה חשוב לנהל את ההיפוטזות שלך, רק כך תוכל לדעת מה הן עובדות השוק, ומה הוא רעיון הזוי שעלה במוחך.
ישנם כללים שונים כיצד כדאי לנסח ולרכז את ההיפוטזות שלך בצורה מיטבית. וישנם כלים רבים כיצד לרכז את המעקב אחריהן. חלק מכלים אלו פשוטים וחלקם משוכללים מאוד.
בפרויקט שאני מבצע לאחרונה, שמתי לב שניהול ההיפוטזות קצת מבורדק. אז התחלתי בפיתוח כלי מעקב אחריהן, תוך שמירת עקרון הkeep it simple. אולי אתם מכירים אותו. קוראים לו מחברת. וזה יכול להיות פשוט כמו בתמונה הבאה
את המבחנים, הקרטריונים והמסקנות אני מנהל במקומות אחרים, אבל כך יש לי דף מרוכז שעוזר לי לשמור על פוקוס.
