באחד מספריו, מספר דן אריאלי על מחקר שערך. במהלך ניסוי, נתבקשו תלמידים לפתור דף עם תרגילים בתמורה לתשלום סמלי. כשסיימו את הדף הגישו אותו לבוחן ששילם להם את הסכום המובטח. הניסוי נערך בשלושה תסריטים: בראשון הם נתבקשו לרשום את שמם, הבוחן סקר את הדף שלהם ושם את הדף בערמה. בשני הם לא רשמו את שמם, הבוחן הציץ קלות לפני שהניח את הדף, ובשלישי הדף נגרס מול עיניהם מבלי שנבדק כלל.

המסקנה הברורה מהניסוי היא שאנשים הם לא רובוטים שיעשו כל דבר בשביל כסף, אלא רוצים גם להרגיש שעבודתם מקבלת הערכה ותורמת ערך.

ואכן מנהלים מודרניים רבים דואגים להביע הערכה מתמדת לעובדים, ומסבירים ארוכות על הערך המוסף שהמוצר תורם לאנושות. אבל בדיוק כמו ילדים, עובדים מסתכלים על מה אתם עושים ולא רק מה אתם אומרים, וייתכן שאתם גורמים להם להרגיש שעבודתם נגרסת מול העיניים, ואתם לא מודעים לזה בכלל.

אנסה לתאר כמה תרחישים כאלו (ואיך לזהות את עצמך בהם)

לפעמים אנחנו נחשפים לנתונים חדשים ומשנים את דעתנו. אבל מאחורי החלטה כזו יש עובד שהשקיע הרבה עבודה ופתאום אנחנו אומרים לו ״כל מה שעשית אתמול בעצם לא חשוב״. אז ראשית יש לתמלל ולהסביר את ההחלטה. כדאי גם לספור כמה פעמים אנחנו עושים את זה. אני בהחלט בעד ״ניהול חדשנות״ שבו זה לגיטימי להיכשל מהר וללמוד מזה או לעשות pivot עסקי אסטרטגי, אבל יש הבדל בין זה ובין מנהל שנסחף אחרי הרוח ומשנה כיוון בתלות בשיחת הטלפון האחרונה שהוא קיבל.

יש לא מעט חברות שמתנהלות ממשבר למשבר. אם אי פעם עצרתם פעילות שוטפת כדי לטפל בבעיה חמורה ורתמתם את העובדים לפתור אותה, הם ירגישו מעורבות יתרה והסיפוק יגדל. אבל כאשר כיבוי שרפות היא הנורמה, העובד יזהה מיד שמדובר ב ״זאב זאב״ ויבין שאין טעם להשקיע את המאמץ הנוסף, כי מיד אחריו יבוא עוד אחד ועוד אחד, או כמו ששמעתי פעם מעובד ״אני קודם מחכה יומיים לראות שהם לא שוכחים מזה״

הרבה דיברתי על החסך הישראלי בהסתכלות מערכתית. לפעמים זה גורם לכך שהעברת המקל במרוץ שליחים נכשלת, ולא מתקדמים עם התהליכים עד הסוף. יוצא מכך שהעובד ביצע את המוטל עליו, אבל מי שאמור לקחת את התוצר לא עושה זאת, וכל העבודה יורדת לטמיון. אם משימה שהושלמה לא הועברה לבדיקה, או מוצר שנבדק לא יוצא ללקוח שביקש אותו, כנראה שמישהו מרגיש שעבד לחינם.

ולסיום יש משימות שמראש נחיצותן מוטלת בספק ולפעמים נקראות בחיבה ״הכנה למזגן״. בדרך כלל הן תוצר של מחשבה של מנהל ש ״זה יכול להיות נחמד״ להוסיף פיצ׳ר כזה או אחר, למרות אינן עולות בקנה אחד עם יעדי החברה (או לפעמים מנוגדות להן לחלוטין) או שברור לכולם שהן מחוסרות הגיון עסקי. ושוב אני לא מדבר על בדיקות התכנות או ניסיון לחפש כיוונים חדשים. יוזמות כאלו בדרך כלל נראות בהתחלה פשוטות ולכן גם מקבלות אישור, אבל עם הזמן יצרו עוד ועוד בזבוז של משאבים ובסופו של דבר יעלו אבק על מדפי ההיסטוריה ובכך שוב העובדים יחושו מתוסכלים.

אני בטוח שיש עוד סיבות, אז אם קרה לכם שהרגשתם שזרקו את העבודה שלכם לפח, אשמח אם תכתבו לי בתגובות מנסיונכם.