אחת התופעות המוזרות שקורות בזמן האחרון הוא התנהגות הבורסות בארצות הברית. בזמן שמגפת הקורונה משתוללת ברחבי המדינה וגובה אלפי קורבנות, עשרות מליונים של מובטלים ואין ספור חברות נסגרות בכל יום, וול סטריט חווה עליות שערים.
אינני מתיימר לתת הסבר כלכלי לעניין, קטונתי מלהסביר דברים שגדולים וחכמים אינם יודעים. אבל זה הזכיר לי פגישה שהייתה לי פעם עם אחד המנכ״לים הבכירים בהייטק הישראלי. החברה שניהל נסחרה בבורסות ברחבי העולם במספרים שגרמו לי סחרחורת. באותה תקופה שנפגשנו ערך המניה ספג מכה וצלל בכמה סדרי גודל (אל דאגה, עדיין דובר במיליוני דולרים). מן הסתם, הנושא עלה גם בשיחתינו והוא שיתף אותי בכמה מהבנותיו בנושא.
עיקר הסיפור לדבריו נבא מנתק בין עולם המשקיעים לבין המציאות הכלכלית היום יומית. הוא סיפר איך גם אחרי שהחברה סגרה חוזים גדולים ושמנים המניה היתה צוללת, לעומת זאת מספיק שהיו מוציאים פרסום לעיתונות על מחקר ראשוני שערכו על טכנולוגיה חדשה וערך המניה היה מרקיע שחקים.
משקיעים מחפשים חלומות, הוא סיכם.
ברור שהרווח שניתן לקבל במוצר מוחשי ו״בטוח״ הוא נמוך יחסית להשקעה במשהו שהוא בעיקרו הימור, ובו הרווח יכול להיות גדול, אך גם ההפסד. נאסים טאלב כתב על זה ספר.
דוגמא נוספת לשתי הפילוסופיות האלו אני רואה יום יום בחברה בה אני עובד כיום. המנהלים הבכירים באים מאסכולות שונות. חלקם הגיעו מקרנות הון סיכון וחלקם מחברות יצרניות. צורת המחשבה שלהם שונה לחלוטין אחד מהשני. הראשונים מחפשים פעילויות ש״מגדילות ערך״ כלומר צבירה של ידע או דברים אחרים שיוצרים מצג שיעניין משקיעים להזרים אלינו כסף, ואילו האחרונים מחפשים פעולות שיאפשרו לנו מכירות בין אם דרך מאפיינים במוצר עצמו או בדרכי חדירה לשוק ובכך יגרמו להכנסות ממכירות המוצר.
שאלה מעניינת היא האם פעולות אלו סותרות אחת את השניה, או יכולות לגור בשלום באותה אכסניה. לכך אין לי תשובה.