על אף שנורה נדלקת היא סימן ידוע שלהמצאה או רעיון חדש, ישנן גרסאות שונות לגבי השאלה מי היה הראשון שהמציא את הנורה. אך היה זה תומס אדיסון ששיכלל והביא את הרעיון לכדי מוצר שנימצא בכל בית ועל כן נזקפת ההמצאה על שמו (וגם גודל התבריג בבסיס הנורה)

עקרון הפעולה הוא פשוט: מעבירים זרם דרך חוט דק. הזרם גורם לחוט להתחמם עד לנקודה בה הוא מתלהט ומפיץ אור. בכדי למנוע מחוט להשרף מוציאים את החמצן מהנורה על ידי יצירת ווקום או מילוי הנורה בגז אציל (בדרך כלל ארגון או חנקן)

די קל לבנות נורה בסיסית. ראשית צריך צנצנת זכוכית. קדחתי שני חורים קטנים במכסה ודרכם השחלתי חוטי חשמל קשיחים (כמו שחשמלאים שמים בתוך קיר) ואוטמים עם דבק.

יש לגלות את המוליך בשני הקצוות. בצד הפנימי צריך לבנות מחזיק לחוט הלהט. אני חיברתי ״קרוקודילים״ שהיו לי, אבל אפשר גם סתם לקופף את המוליך לצורה של וו.

כחוט להט לוקחים מוט גרפיט ( מה שידוע יותר כ ״עופרת של עפרון 0.5״)

חיברתי לספק מעבדה ותוך שניות הגרפיט התלהטתה וניתחה. זה מתחיל לעבוד… עכשיו נשאר לגרום לחוט לא להשרף.

אם תרצו, יש הרבה מדריכים באינטרנט איך להסב משאבת אופנים למשאבת וואקום. אני הלכתי על להחליף את הגז בצנצנת. מכיוון שאין לי במלאי שום גז אציל בחרתי למלא את הצנצנת בפחמן דו חמצני (CO2) בעיקר כי הוא קל מאוד לייצור ומונע בערה מצויין.

מערבבים חומץ וסודה לשתיה בתוך בקבוק שפייתו סגורה בבלון. תוך שניות יווצר המון גז שינפח את הבלון (ניסוי נחמד בפני עצמו). עכשיו לוקחים את הבלון וממלאים את הצנצנת. אם אתם רצינים, שמים את הצנצנת הפוכה בדלי מים ומשחררים את הגז מלמטה כך שהוא דוחק את המים החוצה ונשארים עם צנצנת מלאה בco2. אם אתם עצלנים, מנצלים את העובדה שCO2 כבד מהאויר, ופשוט ״שופכים״ אותו מהבלון לתוך הצנצנת.

עכשיו סוגרים עם הפקק והגרפיט, מחברים לחשמל (לא לשקע 220) ונהנים.