הפעם זה היה ממש קרוב להצליח למרות ההכנות החפוזות.
עקב התחייבויות לספונסר רצינו להפריח עד סוף הקיץ, אז מהר התחלנו להתכונן ולנסות למצוא זמן שכולנו בארץ ופנויים.
כדי לחסוך בעלויות האלקטרוניקה הפעם היא מעשה ידי להתפאר וכללה מינימום חלקים כדי להמריא ולנחות. השתדלתי לבדוק אותה כמה שיכולתי והייתי די רגוע שהיא תעבוד אבל לא בטוח לחלוטין.
השבוע שמנו לב שהרוחות מאוד חלשות. מבחינתינו מדובר בדבר טוב כי אז זה אומר שהבלון לא יסחף למדינות שכנות כמו בפעם שעברה.
בשבת בבוקר התאספנו ליד הישוב להבים צפונית לבאר שבע. מפעם לפעם אנחנו נהיים יותר יעילים בהתארגנות. די מהר פרסנו הכל והתחלנו בבדיקות. שוב מנגנון השיחרור לא עבד, למרות שהתכנון שונה לגמרי ופשוט. כנראה בעיית חיווט, אבל לא היה איך לבדוק בשטח אז החלטנו לשגר בלי שיחרור יזום. התחזית במחשב הראתה שהבלון יעלה צפונה, יתפוצץ וינחת באזור השפלה.
ראינו שהמחשב עובד כשורה ומשדר נתונים והתחלנו לנפח את הבלון. רוקנו כמעט 3 קוב וקשרנו היטב. ואז שמתי לב שהמחשב הפסיק לצפצף. עוד חצי שעה מורטת עצבים והגיפיאס חזר לעבוד. הדבקנו יפה הכל ושיגרנו.
ואז התבררה בעיה קטנטנה. הוא עולה לאט מדי. המחשב אמר שהוא יעלה ב5מטר לשניה ובמציאות הוא עלה רק ב 3. לא כזה שינוי גדול אבל מספיק כדי שהוא יהיה חסוף יותר מדי זמן לרוחות שיסחפו אותו לכיוון הים, אז עקבנו בדריכות והתפללנו חזק.
איפה שהוא באזור ירושלים התקבלה הודעה שהגיפיאס לא מדווח נתונים והשידור השתתק.
בלית ברירה פנינו צפונה והלכנו לאכול צהרים.
עברה חצי שעה, שלושת רבעי שעה. ותוך כדי שאנחנו שותים את הקפה ומחשבים איך לחלק את החשבון ביננו, המקלט שלקחתי איתי בכיס פתאום התחיל לרשרש.
קפצנו על המפות וראינו את הבלון צונח לתוך הים, מזרחית לאשדוד.
אולי איזה דג ימצא אותו