one of the good things that worked during my last balloon launch was the transmission of images from the balloon using SSTV.
Due to the geography of my country, it’s very difficult to catch the balloon after it lands. so up until now I wasn’t able to recover the memory stick from the camera. so, it was great fun to finally see some pictures from up there.
it was especially important as the GPS broke down 5 minutes into the flight. but I was able to identify some landscape features and draw a rough map of its heading.
יצאנו מוקדם בבוקר דרומה והגענו לקיבוץ ניר עוז. בכניסה מצאנו שדה פתוח ופרקנו את כל הציוד. חיברתי מיכל מים עם המשקל המחושב לבלון ועוזרי הנאמנים ניפחו אותו בזמן שאני מחבר את המחשב והסוללות.
it’s been long overdue. Our last high altitude balloon attempt was over 2 year ago. Since then i’ve been busy with other things, but been building my payload on the slow burner.
so last week I’ve decided to take advantage of the jewish holidays and the fact my daughter is on school vacation to give it another try.
a large part of what my high altitude balloon mission computer does, is knowing where it is located. this is done of course by a GPS. I choose he ublox max-m8q as I had good experience using it on the habduino.
one of the weak points of the raspberry pi, is that it only got one serial port. since the radio control already occupied it, i was lucky enough to find the M8Q had an I2C bus as well. if you’re familiar with the I2C protocol, you should know there’s nothing more simple that connecting power, clock and data lines. right ?
I’ve got the PCBs and started assembling the components. had a few setbacks: I lost my GPS antenna, and damaged the camera during tests. so I’ve purchased the missing part and so far thing are looking good.
After our first two launches which were not as successful as we would have liked, we sat down and planned our next move. we wanted to make another attempt as soon as possible, and as our budget deflating, we had to make it cheep. till then, we were buying HABduinos from the UK. which worked fine, but at £83.99 a unit (not including arduino), we had to go the DIY route. what started as a bunch of wires ended up as a very nice APRS tracker dubbed “Balloon3”. we used a Chinese 3.3v Arduino mini as CPU. we had couple of uBlox neo-6m GPS modules and after some research, dropped the Radiometrix HX1 for a cheaper DORJI DRA818V. I’ve also added a relay to activate the NiChrome wire balloon release mechanism.
Version 3.1 added a temperature sensor and a test circuit for NiCh wire. Version 3.2 is an even smaller footprint (5x5cm, 2x2inch) which is cheeper to make.
total budget is $10 for the arduino, $12 for the GPS, $13 for the DORJI & $1.5 to $5 for the PCB. I’ll add $5 for the rest of the components & connectors, and you’re shy of $50.
In the meanwhile i’ve been researching on a high-end platform. I’ve set the following requirements :
עקב התחייבויות לספונסר רצינו להפריח עד סוף הקיץ, אז מהר התחלנו להתכונן ולנסות למצוא זמן שכולנו בארץ ופנויים.
כדי לחסוך בעלויות האלקטרוניקה הפעם היא מעשה ידי להתפאר וכללה מינימום חלקים כדי להמריא ולנחות. השתדלתי לבדוק אותה כמה שיכולתי והייתי די רגוע שהיא תעבוד אבל לא בטוח לחלוטין.
השבוע שמנו לב שהרוחות מאוד חלשות. מבחינתינו מדובר בדבר טוב כי אז זה אומר שהבלון לא יסחף למדינות שכנות כמו בפעם שעברה.
בשבת בבוקר התאספנו ליד הישוב להבים צפונית לבאר שבע. מפעם לפעם אנחנו נהיים יותר יעילים בהתארגנות. די מהר פרסנו הכל והתחלנו בבדיקות. שוב מנגנון השיחרור לא עבד, למרות שהתכנון שונה לגמרי ופשוט. כנראה בעיית חיווט, אבל לא היה איך לבדוק בשטח אז החלטנו לשגר בלי שיחרור יזום. התחזית במחשב הראתה שהבלון יעלה צפונה, יתפוצץ וינחת באזור השפלה.
ראינו שהמחשב עובד כשורה ומשדר נתונים והתחלנו לנפח את הבלון. רוקנו כמעט 3 קוב וקשרנו היטב. ואז שמתי לב שהמחשב הפסיק לצפצף. עוד חצי שעה מורטת עצבים והגיפיאס חזר לעבוד. הדבקנו יפה הכל ושיגרנו.
ואז התבררה בעיה קטנטנה. הוא עולה לאט מדי. המחשב אמר שהוא יעלה ב5מטר לשניה ובמציאות הוא עלה רק ב 3. לא כזה שינוי גדול אבל מספיק כדי שהוא יהיה חסוף יותר מדי זמן לרוחות שיסחפו אותו לכיוון הים, אז עקבנו בדריכות והתפללנו חזק.
איפה שהוא באזור ירושלים התקבלה הודעה שהגיפיאס לא מדווח נתונים והשידור השתתק.
בלית ברירה פנינו צפונה והלכנו לאכול צהרים.
עברה חצי שעה, שלושת רבעי שעה. ותוך כדי שאנחנו שותים את הקפה ומחשבים איך לחלק את החשבון ביננו, המקלט שלקחתי איתי בכיס פתאום התחיל לרשרש.
קפצנו על המפות וראינו את הבלון צונח לתוך הים, מזרחית לאשדוד.
התוכנית הפעם התחלקה לשניים. שיגור ראשון קצר לטובת צוות הצילום ואז השיגור ה״אמיתי״
השיגור הראשון תוכנן כך שינתק את הבלון אחרי 7 דקות, כדי שהמטען יפול ליידנו ונוכל להכינו לשיגור נוסף.
הפעם כבר היינו יותר מאורגנים. מרגע שמצאנו מקום שנראה לנו מתאים, כל אחד התחיל לעבוד על החלק שלו ודי מהר היינו מוכנים לשיגור.
למרות שכאמור זו טיסה קצרה, לא הרכבנו את כל הציוד. ברגע האחרון שיכנעתי את מיכאל להוסיף את האנטנה כדי שאוכל לבדוק את המקלט שלי. בדיעבד היתה זו החלטה גורלית.
ניפחנו שני בלונים, כדי שהעליה תהיה מהירה ושיחררנו …
שמתי סטופר ונצמדתי למקלט. השידור היה מצויין וראיתי איך הבלון עולה מעלינו. האנשים החלו לרוץ במדבר בכיוון הרוח כדי לאסוף את הקופסא כשהיא נופלת.
אחרי 7 דקות, ראיתי שמנגנון השחרור הופעל, אבל באופן מוזר הבלון ממשיך לעלות. התחילה מקננת בי הרגשה שמשהו לא בסדר. עוברות עוד כמה דקות והבלון בשלו. אומנם לא מתרחק מאיתנו יותר מדי גאוגראפית, אבל עולה ועולה למעלה.
הבטריות לא היו מספיק טעונות? מנגנון השחרור שלנו שוב עושה בעיות? או שסתם הסתבך לו החוט? מי יודע.
בלית ברירה, החלטנו לקפוץ לחאן בארותים לארוחת צהרים קלה. מן הסתם הוא יפול תיכף ונלך לאסוף אותו.
בחאן בארותים אין קליטה סלולארית. ככה זה במדבר. אגב, יש משהו משחרר בניתוק הזה מהציוויליזציה…
לאחר הארוחה, עלה מישהו לגבעה עם הקליטה וחזר עם החדשות המדהימות ״הבלון בירדן״
מיהרתי להקים את עמדת הקליטה, ובמקביל ניסינו לשפר את הקליטה הסלולארית.
מרגע לרגע התחלפה תחושת הכשלון בתחושת הצלחה, אם כי מסוג אחר. הבלון ממשיך לעלות וממשיך להתרחק. אולי לא נראה את הצילומים מהמצלמה שבתוכו אבל אנחנו מצליחים לקלוט את השידורים שלו מ134 ק״מ מאיתנו, 23 ק״מ באוויר תוך שהוא מתקדם לו בתוך ירדן (אגב, מטוסי נוסעים טסים בחצי מהגובה הזה)
בשעה 5, התחלתי לסוע חזרה הביתה. כשעצרתי בדרך לקנות קפה בדקתי שוב מה מצבו של הבלון שלנו וגיליתי שעברנו גבול נוסף. אנחנו בערב הסעודית. תחושה של הצלחה מעורבת באבסורד הציפה אותי. מי חשב שלשם נגיע ?
השידור האחרון שנקלט היה ליד העיר אל-קוריאט בגובה 6 ק״מ. לפי מחשב הרוחות הוא כנראה המשיך עוד לפני שהוא נחת סופית. מישהו בטח ימצא אותו שם עם כתוביות בעברית. אולי יזעיק חבלן משטרתי שיפוצץ אותו, אולי יפתח ויראה את הסרט ויהנה.
לאחר הכנות מפרכות נסענו היום לנסות להטיס את הבלון. הדרמנו פעמינו וירדנו עד הגבול עם עזה. דווקא שם.
התחלקנו לקבוצת ניפוח הבלון וקבוצת בניית הpayload. לבסוף חיברנו בינהם.
דווקא ברגע הזה, באה רוח והעיפה את הבלון הגדול והיפה שלנו על הקרקע, שם קוץ מרושע במיוחד חורר אותו.
לא התיאשנו, וניפחנו שני בלונים חדשים. בזריזות חיברנו אותם למטען ושיגרנו. איזו שימחה והקלה היתה לראות אותו ממריא
אך השימחה היתה קצרת מועד. תוך כדקה לא הצלחתי לקלוט את המשדר העיקרי. למזלינו היתה גם קופסא עם חיבור סלולארי דרכו הצלחנו לראות את המיקום שלו, אך בגובה של 3000 מטר גם הוא כבר לא ניקלט.
ניסינו לחפש באזור, אבל זו בהחלט מחט בערמת שחט. מבואסים קשות נאלצנו להשלים עם העובדה שאיבדנו אותו ולא נצליח להציל את הציוד
כשחזרתי הביתה ניסיתי, מתוך סקרנות, לראות אם מישהו במקרה הצליח לקלוט את המשדר המישני שלי שמשדר בתדר חובבי רדיו (aprs). להפתעתי הרבה, הצליח חובב מנתניה לקלוט את השידורים בגובה (הגיע עד 4200 מטר!) ולתת לנו אומדן די טוב של אזור הנחיתה.
מחר ניסע שוב כדי לחפש את המטמון.
עדכון: נסענו לחפש באזור בעזרתו של ג׳יפאי חביב ורב תושיה. זה היה די חיפוש של מחת בערמת שחת. הסתובבנו והסתובבנו ולא מצאנו. נצתרך לחשוב על מנגנוני איתור חילוץ טובים יותר, ולהתחיל לבנות הכל מחדש…