בחג התארחנו אצל חברים. אחד האורחים סיפר כי הוא מוכר יצירת אומנות כNFT. ״אתם לא מבינים, זה דבר אחר לגמרי״ אמר וכולם הצטרפו לשיחה ומילים כמו 0.6 איטריום נזרקו לאוויר

אני חייב להודות שאני טיפה סקפטי. כמי שחווה את בועת הדוט קום וסיפורי ה״כלכלה החדשה״ אני נוקט גישה זהירה לסיפורים על עולם חדש ומופלא. אני גם לא מאמין בהתעשרות בין לילה ללא מאמץ.

זה כמו לקנות אמנות, הוא ניסה להסביר. הערך רק עולה. אבל במקרה של אומנות יש לך פיקאסו לתלות על הקיר. פה אין לך כלום. זה פיקציה. הקשנו.

ומניות זה כן אמיתי ? זה חתיכת נייר במקרה הטוב. והנה, יש מסחר ער, הוא ענה. והוא צודק, מניות, חברות בע״מ ואפילו כסף זו אשליה שפשוט כולנו מסכימים לה, או לפחות רגילים אליה. הרי ברור שפיסת הנייר עם הציור עליה לא באמת שווה משהו. בימינו זה אפילו סתם ביטים במחשב. אבל אנחנו מוכנים לעבוד מאוד קשה עבור הפיקציה הזו, ומהצד השני אנשים יביאו לנו מכונית או בית אמיתי בשר ודם במידה ונראה להם את כרטיס הפלסטיק שלנו.

לדעתי, אין חדש תחת השמש. רק המילים והמושגים מתחלפים. גם המטבעות הקריפטורפים שבאו כבשורה גדולה ואנרכיסטית שתשבור את מערכת המסחר ותפיל את המערכת הבנקאית ימצאו לבסוף את מקומם ליד הדולר והזהב (מתכת לא ממש שימושית, אבל משום מה כולם אוהבים הרבה ממנה).

הסיבה לכך הוא הטבע האנושי. איפה שיש כסף ואפשרות לעשות רווח בצורות חוקיות או פחות, יגיעו גם אופורטוניסטים שינסו לנצל את המערכת לטובתם. ואיפה שיש גנבים יגיעו גם שוטרים ורגולטורים, בין אם ממלכתים או מטעם עצמם. מאחורי כל הררי הטכנולוגיה והבאז וורדס עדיין תאוות הבצע האנושית היא קבועה.

מהצד השני ויטליק בוטרין הביע דאגה מכניסת שחקנים מוסדיים גדולים שמעוניינים ״רק ברווחים״ ולא באידיאולוגיה שיוויונית. ולאזרח הקטן מגיע הגנה גם מאלו וגם מאלו