אין ספק שהקיץ זו עונה קשה.
וכראוי לעונת המלפפונים, גם אני אמחזר פרויקט ישן, אבל רטוב ומתאים לעונה
הילדים נהנים לקשט ולצבוע את הבקבוקים, וההורים מלהעיף דברים באוויר
בקיצור יום כיף קיצי לכל המשפחה
אין ספק שהקיץ זו עונה קשה.
וכראוי לעונת המלפפונים, גם אני אמחזר פרויקט ישן, אבל רטוב ומתאים לעונה
הילדים נהנים לקשט ולצבוע את הבקבוקים, וההורים מלהעיף דברים באוויר
בקיצור יום כיף קיצי לכל המשפחה
תיקון קטן מסוף השבוע: נמאס לנו מהכח הלא פרופורציונאלי שצריך להפעיל על השלט כדי להדליק ולכבות את הטלויזיה. נכון אפשר להחליף בפחות מ50 ש״ח אבל מה הכיף בזה ?
דבר ראשון מפרקים את השלט. יש בורג קטן שמתחבא מאחורי הסוללות ואחר כך ברגישות ובנחישות מפרקים בעזרת מברג את שני חלקי הפלסטיק לאורך החריץ.
שני החצאים יראו כך
דבר ראשון ניסיתי לנקות את המגעים בשני הצדדים עם חומר לניקוי מעגלים אבל זה לא עזר. ולכן לא היה מנוס מאמצעים קשים יותר. גזרתי חתיכה קטנה של נייר אלומיניום (כזה כמו של האוכל) והדבקתי עם טיפה דבק לחלק הגומי של הכפתור
מחכים שייתיבש, בודקים ומרכיבים בחזרה.
אחד המקרים התדירים שפוגשים כמנהל הוא כששני מנהלי מחלקות לא מסכימים בינהם.
לא שתמיד אמורים להגיע להבנה, ובסופו של דבר תפקידו של המנכ״ל הוא לקבל את ההחלטות שאף אחד אחר לא יכול או רוצה לקבל. אבל יש בעיה עקרונית ומתסכלת מתחת לדברים. אנסה לתאר מקרה דימיוני אך מייצג.
ראשון נכנס בהיסטריה מנהל התיפעול: ״מה הם חושבים לעצמם? שאני יכול להכין מהיום למחר מוצר לא סטנדרטי? אני לא יכול להחזיק מלאי של הכל. עכשיו אני צריך לטרטר את הספקים שלנו בהיסטריה, להכין תעוד… וכו וכו וכו״
ישר אחרי זה היה נכנס איש המכירות כולו אדום מכעס: ״אני עובד כבר חודשים על העסקה הזו. זה לקוח גדול וחשוב ומה שהוא מבקש זה חשוב. מאיפה הם חושבים מגיע הכסף אם לא נמכור כמה שרק אפשר?״
כמובן ששניהם צודקים. (more…)
פרויקט פשוט ויפה.
קונים קופסא של קרם ידים ניוואה ומצלמת רשת סינית פשוטה. נותנים את הקרם לאשה, אני מקבל את הקופסא. קודחים שני חורים: אחד לכבל הusb והשני לעינית. דרך הראשון משחילים כבל הכי ארוך שיש (אחרי שגוזרים לו את הראש המיותר) ועל השני שמים חתיכת פלסטיק שקוף (עטיפה של דיסק שלא אוהבים). מדביקים עם ה-מ-ו-ן סיליקון ושמים להתייבש למשך יום.
עכשיו שמים במים ובודקים שאין נזילות. אם הכל יבש, אפשר להמשיך. מפרקים את הקופסא של המצלמת רשת ולוקחים את האלקרוניקה. אם יש לד כחול אפשר לנתק אותו. מדביקים היטב בעזרת דבק חם את המצלמה בתוך קופסאת קרם הידים, אפשר ומומלץ לחבר את המצלמה למחשב ולוודא שהמיקום מתאים מול החלונית השקופה. חותכים את הכבל המקורי ומלחימים את הכבל שהעברנו דרך הסיליקון.
כל מה שנישאר זה להוסיף קצת משקל כדי שהקופסא לא תצוף (אני הכנסתי 6 מטבעות של חצי שקל) ללפף טפלון נגד עין הרע על ההברגה של המכסה. ולמקם יפה בתוך האקווריום.
לי יש מחשב שממילא שולט על האקווריום, אז התחברתי אליו והתקנתי את תוכנת motion כשרת רשת.
ועכשיו אני יכול לסוע לטייל בעולם ולבדוק מה שלום הדגים שלי מכל מקום באמצעות הטלפון.
אם לא לילה וחושך אתם יכולים לראות בlive מה קורה…
כשהייתי בן כמה חודשים, נסעתי יחד עם הורי לגור בארצות הברית לכמה חודשים. אבי, שהיה מהנדס צעיר התחבב על יהודי אמריקאי אמיד בשם מר ג׳וזף גרבר. הנ״ל ביקש שאבי יבוא וילמד את מה שעושה החברה שלו, בכדי להביא את הטכנולוגיה לארץ (ובאותה הזדמנות לימד אותו איך מנהלים חברת הייטק). כעבור כמה שנים, כשעזבנו את באר שבע וחזרנו לגור במרכז הארץ, אבי עבד בחברה שעיסוקה היה פלוטרים : מכשירים שיודעים לצייר. במשך הרבה שנים קישטו את משרדו ציורים שונים של גרפיקת מחשב והוא השתמש רק בעטים מתוצרת ״פנטל״ ששימשו את הפלוטרים בעבודתם.
כאשר הפכתי למהנדס אלקטרוניקה בעצמי, התוודעתי לתרומתו של מר גרבר לתעשיה. ה״גרברים״ כפי שהם מכונים בחיבה הם התקן דה-פאקטו של יצור מעגלים מודפסים עד ימנו אלה. אגב, גם עולם האופנה חייב לו רבות שכן מכונות חיתוך הבדים מבוססות על המצאה נוספת שלו (אחת מכ-650 פטנטים שהוציא).
חיבתי ליצירת מעגלים כבר פורסמה ברבים. אבל המון זמן לא התעסקתי עם זה. אחת הבעיות היתה העברה של השרטוט אל לוח הנחושת. בזמנו השתמשתי בהדפסת לייזר על שקף וגיהוצו למעגל. אבל זה תמיד לקח המון נסיונות. לאחרונה ראיתי מספר מאמרים שגרמו לי לחזור לנושא ולרעיון של לצייר את המעגל ישירות על הלוח עם טוש בילתי מחיק.
זה העלה בי את המחשבה לשלב תחביב נוסף שלי, מדפסות תלת מימד. הרעיון הוא פשוט: לחבר עט לראש המדפסת ולהשתמש בה כפלוטר. עט שהמחשב יכול להזיז על הדף בכל הכיוונים כולל למעלה-למטה.

כמובן שאת הכל כבר עשו לפני. ישנם אנשים שהשתמשו במדפסת כדי לצייר בחומרים שונים ומסוגי מדיה שונים. אבל איך לצייר קבצי גרבר לא מצאתי (לא בצורה נוחה לפחות). אז לא התעצלתי, הדפסתי מתאם כדי לחבר את הטוש למדפסת, ואז פתחתי את עורך הטקסט וכתבתי סקריפט פייטון קצר שממיר את קובץ הגרבר לgcode שהמדפסת מסוגלת להדפיס.
התוצאה עדיין מאוד ראשונית, ולא מאפשרת ליצור כרגע מעגל מודפס עובד. אבל מבחינתי, הרגשתי צביטה בלב.
התוכנית הפעם התחלקה לשניים. שיגור ראשון קצר לטובת צוות הצילום ואז השיגור ה״אמיתי״
השיגור הראשון תוכנן כך שינתק את הבלון אחרי 7 דקות, כדי שהמטען יפול ליידנו ונוכל להכינו לשיגור נוסף.
הפעם כבר היינו יותר מאורגנים. מרגע שמצאנו מקום שנראה לנו מתאים, כל אחד התחיל לעבוד על החלק שלו ודי מהר היינו מוכנים לשיגור.
למרות שכאמור זו טיסה קצרה, לא הרכבנו את כל הציוד. ברגע האחרון שיכנעתי את מיכאל להוסיף את האנטנה כדי שאוכל לבדוק את המקלט שלי. בדיעבד היתה זו החלטה גורלית.
ניפחנו שני בלונים, כדי שהעליה תהיה מהירה ושיחררנו …
שמתי סטופר ונצמדתי למקלט. השידור היה מצויין וראיתי איך הבלון עולה מעלינו. האנשים החלו לרוץ במדבר בכיוון הרוח כדי לאסוף את הקופסא כשהיא נופלת.
אחרי 7 דקות, ראיתי שמנגנון השחרור הופעל, אבל באופן מוזר הבלון ממשיך לעלות. התחילה מקננת בי הרגשה שמשהו לא בסדר. עוברות עוד כמה דקות והבלון בשלו. אומנם לא מתרחק מאיתנו יותר מדי גאוגראפית, אבל עולה ועולה למעלה.
הבטריות לא היו מספיק טעונות? מנגנון השחרור שלנו שוב עושה בעיות? או שסתם הסתבך לו החוט? מי יודע.
בלית ברירה, החלטנו לקפוץ לחאן בארותים לארוחת צהרים קלה. מן הסתם הוא יפול תיכף ונלך לאסוף אותו.
בחאן בארותים אין קליטה סלולארית. ככה זה במדבר. אגב, יש משהו משחרר בניתוק הזה מהציוויליזציה…
לאחר הארוחה, עלה מישהו לגבעה עם הקליטה וחזר עם החדשות המדהימות ״הבלון בירדן״
מיהרתי להקים את עמדת הקליטה, ובמקביל ניסינו לשפר את הקליטה הסלולארית.
מרגע לרגע התחלפה תחושת הכשלון בתחושת הצלחה, אם כי מסוג אחר. הבלון ממשיך לעלות וממשיך להתרחק. אולי לא נראה את הצילומים מהמצלמה שבתוכו אבל אנחנו מצליחים לקלוט את השידורים שלו מ134 ק״מ מאיתנו, 23 ק״מ באוויר תוך שהוא מתקדם לו בתוך ירדן (אגב, מטוסי נוסעים טסים בחצי מהגובה הזה)
בשעה 5, התחלתי לסוע חזרה הביתה. כשעצרתי בדרך לקנות קפה בדקתי שוב מה מצבו של הבלון שלנו וגיליתי שעברנו גבול נוסף. אנחנו בערב הסעודית. תחושה של הצלחה מעורבת באבסורד הציפה אותי. מי חשב שלשם נגיע ?
השידור האחרון שנקלט היה ליד העיר אל-קוריאט בגובה 6 ק״מ. לפי מחשב הרוחות הוא כנראה המשיך עוד לפני שהוא נחת סופית. מישהו בטח ימצא אותו שם עם כתוביות בעברית. אולי יזעיק חבלן משטרתי שיפוצץ אותו, אולי יפתח ויראה את הסרט ויהנה.
קאמרה אובסקורה (״לשכה אפלה״ בלטנית) הוא המתקן האופטי הבסיסי ביותר, שהוביל לפיתוח המצלמות המודרניות. מדובר בחלל אטום לאור, עם נקב קטן באחד הקירות. האור שמגיע מחפצים בחוץ חודר דרך הנקב ומשתקף על הקיר הנגדי, וכך נוצרת תמונה (אם כי מסובבת ב180 מעלות) של הנוף.
כדי לבנות מתקן שכזה, ראשית יש לאטום טוב את החדר בעזרת קרטונים וסרט הדבקה (מהסוג העבה שמשתמשים בו בסרטי מתח להשתיק את השומר המסכן)
כל טיפת אור שתיכנס תחליש את התמונה שתתקבל לכן כדאי לשבת 10 דקות כדי לתת לעיניים להתרגל לתאורה החלשה ואז לחפש ״דליפות״ ולאטום גם אותן.
בחלון שפונה לרחוב הכנתי חור לכניסת האור. בעקרון, ככל החור קטן יותר התמונה תצא חדה ומדויקת יותר, אך ככל שהוא קטן, יכנס פחות אור והתמונה תצא חלשה. כדי לנסות גדלים שונים של הצמצם, יצרתי חור יחסית גדול וסגרתי אותו בקרטון אחר שבו קדחתי חורים בקטרים שונים.
שוב, כדאי לחכות עוד שהעיניים מתרגלות לחשכה, ואז לנסות. התוצאות מדהימות.
הנוף כולו עוטף את החדר והכביש יוקרן על התקרה. הגודל והחדות מרהיבים, וזה ממש כיף לשכב על המיטה ולצפות במכוניות הנוסעות.
אם אתם רוצים לצלם את התמונות יש צורך להשתמש בחצובה וחשיפה של מספר שניות. כדאי גם לסובב את התמונה (תוכלו להבחין במזגן העילי בתחתית התמונה) לזווית הגיונית
אולי שמעתם על lean startup. אם לא, תוכלו למצוא הרבה חומר ברשת ויש הרבה מאוד ספרים מומלצים.
אבל אנסה לתת את התקציר של התקציר: עובדה ידועה היא שפחות מ10% מהסטארטאפים בעולם מצליחים להגיע לבשלות מסחרית. lean-startup הינה מטודולוגיה שמציעה ניתוח שיטתי של החסמים וזיהוי הבעיות עוד בטרם הן קורות ועל ידי כך מגדילה את סיכויי ההצלחה של הפרויקט הבא שלך.
אחד העקרונות המרכזיים במתודולוגיה, הוא להניח הנחות עבודה מרכזיות לפרויקט ולמצוא דרך לבדוק אותם ולאמת את הנחה. בז׳רגון של התחום קוראים לזה היפוטזה (שזו מילה יוונית ל״ניחוש״). רוב הוגי הדעות יסבירו שזה חשוב לנהל את ההיפוטזות שלך, רק כך תוכל לדעת מה הן עובדות השוק, ומה הוא רעיון הזוי שעלה במוחך.
ישנם כללים שונים כיצד כדאי לנסח ולרכז את ההיפוטזות שלך בצורה מיטבית. וישנם כלים רבים כיצד לרכז את המעקב אחריהן. חלק מכלים אלו פשוטים וחלקם משוכללים מאוד.
בפרויקט שאני מבצע לאחרונה, שמתי לב שניהול ההיפוטזות קצת מבורדק. אז התחלתי בפיתוח כלי מעקב אחריהן, תוך שמירת עקרון הkeep it simple. אולי אתם מכירים אותו. קוראים לו מחברת. וזה יכול להיות פשוט כמו בתמונה הבאה
את המבחנים, הקרטריונים והמסקנות אני מנהל במקומות אחרים, אבל כך יש לי דף מרוכז שעוזר לי לשמור על פוקוס.
לאחר הכנות מפרכות נסענו היום לנסות להטיס את הבלון. הדרמנו פעמינו וירדנו עד הגבול עם עזה. דווקא שם.
התחלקנו לקבוצת ניפוח הבלון וקבוצת בניית הpayload. לבסוף חיברנו בינהם.
דווקא ברגע הזה, באה רוח והעיפה את הבלון הגדול והיפה שלנו על הקרקע, שם קוץ מרושע במיוחד חורר אותו.
לא התיאשנו, וניפחנו שני בלונים חדשים. בזריזות חיברנו אותם למטען ושיגרנו. איזו שימחה והקלה היתה לראות אותו ממריא
אך השימחה היתה קצרת מועד. תוך כדקה לא הצלחתי לקלוט את המשדר העיקרי. למזלינו היתה גם קופסא עם חיבור סלולארי דרכו הצלחנו לראות את המיקום שלו, אך בגובה של 3000 מטר גם הוא כבר לא ניקלט.
ניסינו לחפש באזור, אבל זו בהחלט מחט בערמת שחט. מבואסים קשות נאלצנו להשלים עם העובדה שאיבדנו אותו ולא נצליח להציל את הציוד
כשחזרתי הביתה ניסיתי, מתוך סקרנות, לראות אם מישהו במקרה הצליח לקלוט את המשדר המישני שלי שמשדר בתדר חובבי רדיו (aprs). להפתעתי הרבה, הצליח חובב מנתניה לקלוט את השידורים בגובה (הגיע עד 4200 מטר!) ולתת לנו אומדן די טוב של אזור הנחיתה.
מחר ניסע שוב כדי לחפש את המטמון.
עדכון: נסענו לחפש באזור בעזרתו של ג׳יפאי חביב ורב תושיה. זה היה די חיפוש של מחת בערמת שחת. הסתובבנו והסתובבנו ולא מצאנו. נצתרך לחשוב על מנגנוני איתור חילוץ טובים יותר, ולהתחיל לבנות הכל מחדש…