פעם כשמישהו היה בא לבקר אותך, הוא היה נכנס הביתה ושואל איפה השרותים. היום השאלה היא ״איפה אפשר לטעון את הטלפון?״. כדי לעמוד בעומס המבקרים, ולתת להם אפשרות לטעינה מהירה יצרתי את המטענפלצת.

לצורך העניין לקחתי ספק ממחשב ישן. ללא ספק הוא overkill ומסוגל לספק יותר זרם משיש לי טלפונים

שתי רכזות usb תרמו את השקעים שלהן ואת האריזה

אם אתם משום מה מנסים את זה בבית, שימו לב שצריך לקצר את הרגלים המרכזיות (d,+d-)

חיברתי לחשמל ובזהירות התחלתי לחבר מוצרים מהבית שלא אכפת לי שיתפוצצו, בסדר עולה: רכזת usb ישנה, טלפון ישן, ואת האייפד (שמחזיק מעמד כבר הרבה יותר מדי שנים ומחפש תרוץ לשידרוג) בינתים ללא נזק או פיצוצים.

הכל התחיל מהרצון לבנות צורב לייזר (laser engraver) ולחבר אותו למדפסת תלת מימד כדי לצרוב איורים בעץ או לחתוך ניירות. הדרך ה״קלה״ להשיג לייזר מתאים הוא לפרק את הדיודת לייזר מכונן צורב דיסקים. היא לא יכולה לחתוך דברים גדולים, אבל חפשו בyoutube ותראו דברים מגניבים.

אחרי שחיסלתי את מלאי הכוננים שהיו לי בבית, ביקשתי תרומות בפייסבוק וכך הגעתי לתאמ״י.  בביקור האחרון ניגשתי למרקוס והתנצלתי שחיסלתי לו את מלאי הכוננים הישנים. בתגובה הוא הציע שאני אכתוב על זה בקבוצה בפייסבוק ״ אפשר ללמוד גם מדברים שלא מצליחים״ הוא אמר. אז הנה הסטטיסטיקה להשכלתכם:

• 5 דיודות הרסתי בעת הפירוק המכאני מהבלוק האופטי: בקצה הדיודה יש עדשה מאוד עדינה וכל מכה קטנה מהשפיץפלייר מחרב אותה. אגב, לא כל הכוננים נולדו שווים. יש כאלו שזה עניין של לגרד את המשחה הטרמית ועם קצת עזרה מפינצטה והדיודה בחוץ. יש את אלו שצריך לתפוס את התושבת משני הצדדים ו״לקלף״ אותה מהדיודה. וכמובן את אלו שזה מאבק שמסתיים בדרך כלל בכשלון.

• 4 דיודות שרפתי חשמלית. חשוב לשים לב לא לחבר את הדיודה ישר לספק (3v לבדוק את הצבע לא נחשב). כששמים מגביל זרם חשוב לכוון אותו (וגם למדוד את הזרם בפועל). והיו גם אלו שלא שרפו כלום, אז הגברתי את המתח עד להשמע ה״פוק״

• 2 דיודות שרדו את השלבים הקודמים, אבל פשוט לא שרפו שום דבר. לא יודע להסביר. יתכן והיו של קורא דיסקים ולא של צורב (רוב הכוננים היו כבר במצב מפורק כזה או אחר, ולא ידעתי מראש מה יש בפנים)

There comes a time in any maker’s life when he just has to build one of these

blog exclusive ! a look inside…

I’m a geek and I own an saltwater aquarium. it was just a matter of time before I’ll start building my own DIY aquarium controller.

the basic rule in saltwater aquarium keeping is : patience, patience, patience. so I took the same principle building the controller.

the core of the system is a Raspberry PI B+ computer with a WiFi dongle.

the first thing I Implemented is a thermostat. I used ds18b20 chip I had. a piece of plastic tube and a lot of silicone glue made it pretty much waterproof.

the second peripheral was a 8-relay board (from ebay) hacked together with a power extension cord with multiple sockets (careful, do it only if you know your way around electricity)

next came ביקקפ  Ph probe with a miniPh adapter that still needs to be calibrated.

future plans are to add a homemade salinity probe (measuring water conductivity), and a webcam so I can check my fish while away.

server software is written python (source code here)

the software features:

• view and control all peripherals via a mobile web interface
• turning lights and wave maker on and off at desired times
• turning off wave makers for 5 minutes while feeding
• daily upload of xml data to aquarium log site

לפעמים אני קורא מאמרים, מתלהב, ונותן להם לשקוע במאחורה של המח עד שיתבשל משהו מתאים. לפעמים יוצא שאחד מתחבר לשני, ואז יוצאים בכלל דברים יפים.

כשקראתי מאמר שמדבר על סידור כל הקופסאות שליד המחשב (מודמים, ראוטרים וכו) ידעתי שבת זוגי תתלהב. כשקראתי מאמר איך לכופף יריעת פלקסיגלאס ידעתי גם איך לבצע.

מתחילים מחתיכת פרספקס

מנסרים לצורה הנכונה

מחממים את הלוח. יש הרבה כלים וגישות לנושא. אני פשוט הנחתי מעל הטוסטר לשתי דקות

לאחר החימום הפרספקס רך וניתן לעיצוב. זה חם נורא! אז להשתמש בכלי מתכת כדי ליצור את הצורה הנכונה

קודחים חורים ותולים על הקיר

voila !

השאלה המרכזית שחזרה אחרי הפוסט הקודם היתה : למה בעצם אני עשיתי את זה???ו התשובה הפשוטה היא כי משעמם לי ואני יכול. אבל זה יהפוך את הסיפור לקצר מדי. אז אם אני יכול לפרט קצת יותר….

בזמן האחרון הרבה מבני משפחתי החליפו את המזנון בסלון ובאופן אחיד אך לא מתואם, הם
רצו לשים את הממיר של הכבלים בתוך המזנון. ככה זו המודה העכשווית מסתבר. רק דבר אחד לא
הביעו בחשבון. השלט של הממיר לא עובד דרך דלת מעץ.

בהעדר חלון או לפחות שובך קטן, נוצר הצורך במשחזר אותות אינפרה-אדומים (Ir Repeater)
נכון שאפשר לקנות כזה בחנות, אבל איפה הכיף בזה? אז נדרשתי לחיפוש באינטרנט,
שרטוט מעגל מבוסס על זה, רכשתי רכיבים, ואז הגעתי סוף סוף לבניה ביצעתי שינוי קטן שאיפשר לי לכוון בדיוק את התדר ל36kHz הנדרש על ידי טרימר הנגד הנמוך ביציאה של הדיודה עוזר לעלומה חזקה כך שמספיק לשדר מהקופסה לארון ואין צורך בעייניות לכל מכשיר

שלב 1: שרטוט המעגל

אני משתמש בEAGLE שהיא די נפוצה

שלב 2: עריכה

מכיוון שמדובר במעגל עם צד אחד בלבד, הכי נח וכדאי לערוך ידנית.
מכייוון שאיכות התוצר הסופי היא לא ברמה מסחרית כדאי להשתמש במוליכים עבים במיוחד (0.6096)ו ולדאוג למרווחים גדולים (35mil) בינהם על מנת למנוע קצרים ונתקים. בשכבה אחת
גם אין צורך במשטח אדמה, ומכיוון שכדאי ממילא לשמור על מרווחים גדולים ממנו, הוא יוצא לא אפקטיבי, אם כי מקטין את כמות הנחושת שצריך להוריד מהמעגל

שלב 3: הדפסה

מצריך מדפסת לייזר ! אינק-ג’ט לא יעבוד. השתמשתי בשקפים, אך מסתבר שזהו מוצר שהולך ונעלם. 73 ש”ח באופיס דיפו. באינטרנט יש הרבה שיטות חלופיות הכל מדפי נייר עיתון כרומו ועד דפים להדפסת תמונות. לא ניסיתי. מה שכן ניסיתי ואני לא ממליץ זה להשתמש
בשקפים רגילים שלא נועדו למדפסת לייזר. יש להם נטיה להנמס בתוך המכונה (זוכרים איך הם יוצאים חמים ונעימים ביום חורף קר?) ומצריך לקרוא לטכנאי והסברים לבוס (כי למי יש לייזר בבית ?)

שלב 4: העברה ללוח

ראשית זקוקים ללוח מצופה נחושת. 15 ש”ח ללוח של 10 על 10 ס”מ (אבן אלקטרוניקה, שד’ הר ציוון 22) מכיוון שהמעגל שלי קטן גזרתי אותו במספרים לגודל המתאים.

עכשיו לקטע הבעייתי בכל העסק, העברה של ההדפסה לנחושת. הטכניקה היא פשוטה, אבל מצריכה אימון:
מחממים מגהץ לחום בינוני. שמים את המגהץ על הלוח לחצי דקה לחימום ראשוני. מורידים את המגהץ ומצמידים את השקף לנחושת (כאשר הדיו כמובן פונה לנחושת). מכסים בדף ומגהצים עוד דקה או שתים.
הבעיה שאם החום נמוך מדי, הדיו לא ימס ולא יעבור ואם החום גבוהה מדי אז הוא ימס לשלולית שחורה אחת גדולה. אין מנוס מניסוי ותעיה. ניתן להשתמש באותו לוח ולנקות אותו באצטון בין כישלון אחד לשני.

לסיום, נותנים ללוח להתקרר קצת ואז טובלים אותו במי סבון לדקה על מנת לשחרר ממנו את הפלסטיק. ניתן לבצע תיקונים קטנים בעזרת טוש בלתי מחיק (כזה כמו שכותבים על דיסקים)

שלב 5: צריבה

&nbsp

דרוש : פריק כלוריד.
בניגוד למה שאולי קראתם במקומות אחרים, כבר לא מגיע בגרגרים, אלא בבקבוק של נוזל מדולל. 1 ליטר עולה 65 ש”ח אצל לוי לבל (דרך מח חם בגין 44)ו מומלץ : כפפות לטקס ופינצטה מפלסטיק (כדי לא להרוס לכם את הידים וכל דבר מתכתי אחר שחשבתם להשתמש
בו)

ממלאים קופסא (אני השתמשתי בכזו של אוכל מוכן) בפריק כלוריד בגובהה של ס”מ ושמים בתוכו את המעגל. מחכים בין 10 לשעה כאשר כדאי לערבב כל כמה דקות. אני מנחש שהחומר מתחמצן, ולכן לוקח לו יותר זמן כל פעם. בסיום מדללים בהרבה מים ושופכים לשרותים. את
המעגל מנקים מהדיו בעזרת אצטון.

שלב 6: קדיחה

אם יש מקדחה קבוע, זה הכי טוב. דרמל גם יעשה עבודה מדויקת יותר. ואם אין ברירה, גם מקדחה ביתית נטענת תעשה מה שצריך (אם כי שברתי 3 מקדחים בדרך).
מקדח 0.8 מ”מ מתאים לרוב הרכיבים, ו1 מ”מ לגדולים.ו גם כאן הייתי ממליץ להתאמן על אחד הנסיונות נפל מהשלב הקודם לפני שמחרבים את המעגל המוצלח.

זהו, עכשיו נשאר רק להרכיב את הרכיבים ולהלחים

בהצלחה