יצאנו מוקדם בבוקר דרומה והגענו לקיבוץ ניר עוז. בכניסה מצאנו שדה פתוח ופרקנו את כל הציוד. חיברתי מיכל מים עם המשקל המחושב לבלון ועוזרי הנאמנים ניפחו אותו בזמן שאני מחבר את המחשב והסוללות.

הכל עבד מושלם, עד שמרפי החליט להתערב….

התחלתי לקשור את המשדר לבלון. מכיוון שהוא עדיין היה קשור לצינור הניפוח ולמשקל, לרגע אחד הרפתי את האחיזה. זה הספיק כדי שהוא ישתחרר מהסטריפים שהחזיקו אותו (והתבררו כחלשים מדי) ועף אל החופשי.

התחלנו למלא בלון שני. מד הלחץ במיכל ההליום הראה כבר פחות מחצי, אז היה ברור שאפשר לשכוח מתוכנית הטיסה המקורית. פחות הליום אומר קצב עליה נמוך יותר ויותר זמן שהבלון מתרחק עם הרוח. אבל מכיוון שמראש הסיכוי שנצליח לנחות במקום נגיש היה נמוך החלטתי להמשיך. קשרתי את המשדר ושיחררנו.

הוא עלה למעלה ונתחיל לשדר, ארזנו את הציוד והתכוננו לסוע לעקוב אחריו. ואז פתאום הפסקתי לשמוע אותו. הלב שלי נפל לתחתונים.

המשכנו לסוע ואני בדקתי שוב ושוב אולי מישהו אחר קולט את השידורים. אחרי כמה דקות מורטות עצבים פתאום ראיתי לשמחתי שעידו נסימי (4X5MG) קולט את הAPRS ושמאי אופפר (4X1WS) קולט את הSSTV. לפי הנתונים הסתבר שהGPS הפסיק לקלוט ולכן הבלון שידר שוב ושוב את אותם נתוני מיקום אחרונים שקלט ואין לנו מושג איפה הוא באמת. אבל התמונות שנקלטו היו מהממות.

מהתמונות אפשר לנחש שהמסלול אכן התחיל בישובי עוטף עזה, המשיך בהרי שומרון, עבר כמתוכנן בצפון ים המלח, ולבסוף המשיך לעבר האזור העירוני של שמסביב לרבת עמון.