אחד מחברי פרסם את הפוסט הבא בפייסבוק:
אותי זה מאוד שישעשע.
בהתחלה כעסתי על עצמי למה אני תמיד ישר קופץ ואיך פספסתי את הכסף.
אחר כך חשבתי על עוד קצת.
All posts by ido
ShortWave listening
אחד הדברים שתמיד משכו אותי לרדיו זו היכולת לשמוע קולות רחוקים מארצות זרות.
וכל פעם שעליתי על שידור הייתי רץ לספר (wrth) לחפש איזו תחנה זו ומאיפה היא משדרת.
מכיוון שהתנאים על ה-HF בימים האחרונים פשוט נוראים, ניסיתי שוב את כוחי בהאזנה לתחנות SW מסחריות.
מכיוון שהעולם נהיה מחובר וכל האינפורמציה זמינה במחשב, ועוד יותר מכיוון שאני עצלן (ולהיות עצלן זו עבודה קשה) כתבתי סקריפט קצר שקורא את התדר מהרדיו, מחפש באתר short-wave.info איזה תחנות יש בסביבה ומציג לי את האפשרויות באופן אוטומטי.
הממשק עדיין גס, אבל זה כבר עובד ונורא מהנה
אני מנסה לחשוב איך הכי נח יהיה להציג את זה בצורה גראפית ואולי יותר אינטראקטיבי
connecting ublox max-m8q to the raspberry pi
a large part of what my high altitude balloon mission computer does, is knowing where it is located. this is done of course by a GPS. I choose he ublox max-m8q as I had good experience using it on the habduino.
one of the weak points of the raspberry pi, is that it only got one serial port. since the radio control already occupied it, i was lucky enough to find the M8Q had an I2C bus as well. if you’re familiar with the I2C protocol, you should know there’s nothing more simple that connecting power, clock and data lines. right ?
Continue reading connecting ublox max-m8q to the raspberry pi
Balloon Mission Computer 4 – update
first QSO in 22 Years
I’ve got my amateur radio license when I was in high school. even though I fully understand the science behind it, being able to hear those week sounds that originate from a far away place, might be even a different continent, walks magic on me. but for way to many years I wasn’t really active with this hobby.
One of the main reasons is the space needed to set up an HF antenna. for most of my adult life I’ve been living in apartment buildings. a simple dipole would require hanging 10 meters of wire would mean getting permission to access to the roof and a running a long coax. putting a beam antenna was really out of the question. so I started looking for some small antenna and found out about magnetic loops. these antenna are about 1 meter in diameter and would fit nicely in my balcony. the disadvantages are the narrow bandwidth that requires you to re-tune every frequency change, and the air-gap tuning capacitor which limits the amount of power you can use. Continue reading first QSO in 22 Years
lean software development (english version)
It was a sleepless night, when I first learned of the lean manufacturing idea. just arriving back from the US, I was fighting the jet lag by watching random programs on the history channel. then came a program about the car production lines, which overall is a fascinating subject (and if you think otherwise, then there is something is terribly wrong with you)
what caught my attention was the problems that Mr. Toyota encountered when studying Henry Ford’s production plant. while Mr. Ford could sell cars “painted any color he wants as long as it’s black”, then Mr. Toyota had to make small quantities of various types and models. My production manager used to frequently complain: “every day you ask me to make a product with different color pom-poms”. manufacturing people naturally like to create production line a-la Henry Ford (who actually took many of his ideas from Eli Whitney) Continue reading lean software development (english version)
lean software development
לרעיונות של היצור הרזה נחשפתי לילה אחד בעודי נלחם בג׳טלג שלאחר טיסה וצפיה אל תוך הלילה בערוץ ההיסטוריה. ההתפתחות של קו היצור למכוניות הוא נושא מרתק מהרבה בחינות (ואם אתם לא חושבים ככה, אז משהו אצלכם לא בסדר).
מה שהקפיץ אותי ממרבצי היה תיאור הבעיות שבהן ניתקל מר טויוטה כשבא ללמוד אצל הנרי פורד. בעוד הנרי פורד היה יכול למכור מכוניות “בכל צבע כל עוד הוא שחור”, הרי שטויטה נאלץ לייצר מגוון רחב של דגמים וסוגי רכבים. או כמו שמנהל הייצור שלי היה קורא לזה “כל יום אתם מבקשים ממני לייצר מוצר עם פונפון בצבע אחר”. הנטייה הטבעית של אנשי תפעול היא לנטות לקו יצור סידרתי מבית מדרשו של פורד (שאגב לקח הרבה מהרעיונות מאיליי וויטני).
בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף
בביקור האחרון אצל סבתא, גילינו לשמחתינו שמנהל בית האבות, שנוא נפשה, עומד להתחלף. השמועה היא שהוא פוטר לאחר שנתגלה שבשנתיים האחרונות הוא לא ממש היה נוכח (סבתא כבר מזמן התלוננה על ההזנחה) ויתכן ואפילו עבד במקביל במקום אחר.
זה הזכיר לי דיון שערכתי עם אחד ממנהלי המחלקות לאחר שהחלטנו לפטר את אחד העובדים. האיש הנדון לא רק שלא עשה כלום, אלא גם היה מטייל במסדרונות ומפריע לעובדים אחרים. המנהל רצה להתחיל מיד בגיוס עובד במקומו.
אני עצרתי רגע לחשוב. אם במשך חודשים העובד לא סיים אפילו משימה אחת ממה שהוטל עליו, והחברה המשיכה לתפקד, האם יתכן שתפקיד בעצם מיותר ?
לאחר המשבר הכלכלי של 2008, הכלכלה האמריקאית סבלה משבר חמור ועובדים רבים פוטרו. אבל גם כשהכלכלה התאוששה, אחוז האבטלה נשאר כשהיה. כשחרב המשבר מונחת על צווארם, העסקים מצאו דרכים להתייעל ולתפקד גם עם כמות העובדים הפחותה.
אל אף שבדרך כלל אפשר להצדיק כמעט כל תפקיד באירגון, כשמתחילים לבדוק לעומק אפשר לגלות הרבה ביזבוז ועבודה מיותרת, וכשמדדתי יעילות בפועל, התוצאות למרבה הפליאה היו באזור ה 40%-50%.
החוכמה היא לא לפטר עובדים ולהעמיס את העובדים שנשארו בכל אותן משימות, אלא לבצע התייעלות ולמנוע תהליכים שאינם תורמים ערך. זה לוקח מאמץ, אבל ניתן להגיע גם לאזור ה80%-90%, וזאת מבלי לשחוק את העובדים (ולהפך, אנשים אוהבים כשמסירים מעליהם עבודה מיותרת ונותנים להן להיות יעילים)
למרות כל זאת, בית האבות של סבתא הולך לקבל מנהל חדש. נקווה שהוא יהיה מוצלח וסבתא תחבב אותו יותר.
נורת להט בצנצנת
על אף שנורה נדלקת היא סימן ידוע שלהמצאה או רעיון חדש, ישנן גרסאות שונות לגבי השאלה מי היה הראשון שהמציא את הנורה. אך היה זה תומס אדיסון ששיכלל והביא את הרעיון לכדי מוצר שנימצא בכל בית ועל כן נזקפת ההמצאה על שמו (וגם גודל התבריג בבסיס הנורה)
עקרון הפעולה הוא פשוט: מעבירים זרם דרך חוט דק. הזרם גורם לחוט להתחמם עד לנקודה בה הוא מתלהט ומפיץ אור. בכדי למנוע מחוט להשרף מוציאים את החמצן מהנורה על ידי יצירת ווקום או מילוי הנורה בגז אציל (בדרך כלל ארגון או חנקן)
הייטק במטבח
על פניו אין יותר שונה מענף ההיטק וענף המסעדנות. בעוד אחד מנסה ליצור תגליות חדשות שישנו את העולם, השני עוסק בצורך אנושי בסיסי וקבוע לאכול.
התוכנית ״מהפכה במטבח״ מציגה תמונה מעניינת בקווי הדימיון בינהן, והצפיה בה מעניינת מהבחינה הניהולית לא פחות מהצד הקולינארי.
הפורמט המיובא פשוט ומוכר: אל עסק שנימצא כפסע מפשיטת רגל מגיע שף מנוסה שנוזף בבעלים, מלמד את הטבחים לבשל ומתקן בהינף יד את בעיות השירות. במקור האנגלי היה זה השף גורדון רמזי שקנה את עולמינו עם התקפי הזעם שלו, בגרסא המקומית מככב השף אסף גרנית.
כשבוחנים את הנתונים מתחיל הדימיון לתעשיית ההיטק לצוץ. אנשים בלי מושג במסעדנות מצליחים לגייס מספיק כסף כדי לפתוח מקום כי זה נראה להם מגניב, מהר מאוד הכסף אוזל והמקום נסגר תוך שנה-שנתיים. נשמע לכם מוכר ? אחוז ההצלחה גם מזכיר מאוד את אחוזי ההצלחה בהייטק מה שהופך את שתי התעשיות לבעלות סיכון גבוה.